הרב יהודה לידר נ' עו"ד רינה מזרחי אורון - פסקדין

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק בורר, כאשר המבקש 'מכניס' בבקשה כל טיעון וכל סעיף אפשרי.

קראתי את הבקשה על כל סעיפיה ופרטיה וכן קראתי את פסק הבוררות והגעתי למסקנה כי דינה של הבקשה להדחות.

בפתח הדברים אזכיר, את אשר ידוע וחקוק בסלע, כי ביטול פסק בורר אינו מעשה של יום-יום וכי על המבקש להראות כדבעי כי מתקיימות הנסיבות המצדיקות את ביטול הפסק, על פי סעיף 24 לחוק הבוררות תשכ'ח-1968 (להלן: חוק הבוררות).

כפועל יוצא מכך, הדיון בבקשה לביטול פסק דין אינו דומה לעירעור אשר במהלכו מוסמך בית המשפט של עירעור להעביר תחת שבט ביקורתו את ממצאי הערכאה הנמוכה.

בבקשה לביטול פסק בוררות תחומה האפשרות של בית המשפט להעביר ביקורת על פסק הבוררות רק בעילות אשר בסעיף 24 לחוק הבוררות.

(ראה האסמכתאות אליהן מפנה המשיבה בתגובה לבקשה דנן – ע"א 113/87 נתיבי איילון נ' שטאנג, 393/79 סטלה נ' נתיבי איילון ועוד).

ראוי לציין כי המבקש עצמו ער למגבלות אלה ולפיכך הוא מנסה להכפיף את טיעוניו כנגד פסק הבוררות לעילות הביטול אשר בסעיף 24 לחוק הבוררות.

כאמור לעיל, לא צלחה דרכו של המבקש.

אתייחס להלן בקצרה לכל טענות המבקש.

הטענה לאי מתן פיצוי על רשלנותה של המשיבה

טענת המבקש, על קצה המזלג, היא כי הבורר קבע, בצורה מפורשת כי המשיבה התרשלה בעבודתה ולמרות קביעה זו, הוא לא הטיל עליה פיצוי כל שהוא בגין התרשלות זו.

המבקש חוזר על טענה זו גם תחת הכותרת 'אי הכרעה בסוגיות שנמסרו להכרעתו של הבורר' כעילת ביטול לפי סעיף 24(5) לחוק הבוררות.

אכן, הבורר לא הטיל על המשיבה לפצות את המערער, למרות שקבע כי היא התרשלה בשירות המקצועי שנתנה למבקש. אולם אין מדובר ב'אי הכרעה בסוגיה' אלא מדובר בהכרעה מפורשת הקובעת כי אין מקום להטיל על המשיבה פיצוי.

הדבר בא לידי ביטוי מפורש בפסק הבוררות, בסעיף 3, הסעיף בו דן הבורר בנזק של המבקש, בפיסקה ג', קובע הבורר כי לאור התנהלותו של המבקש אין הוא זכאי לפיצוי.

לעיניין זה ראוי לציין כי בפתח פסק הבוררות קבע הבורר את הנושאים העומדים להכרעה בפניו ובין היתר הוא ציין את השאלה –

"ג. אם יקבע כי התרשלה עוה"ד מזרחי-אורון במעשיה או במחדליה האם בחתימתו של הרב לידר על הסדר הפשרה עם משפ' וינשטוק נותק הקשר הסיבתי בין פעולותיה של עוה"ד מזרחי-אורון והנזק שלו טוען הרב לידר"

בהתאם לכך, בסופו של פסק הבוררות הוא מציין כי הוא לא מוצא לנכון להטיל על המשיבה פיצוי למבקש לאור העובדה כי המבקש חתם על אותו הסדר פשרה מבלי שנתן למשיבה הזדמנות לעזור לו והוא מוסיף וקובע:

"גם לא מצאתי הצדקה להטיל חיוב זה על הנתבעת כשהתובע לא טרח לפרט מה נעשה לגבית חוב זה בהוצאה לפועל ומדוע לא נעשו צעדים של ממש לגבייתו."

לאור האמור אני דוחה את טענות המבקש בחלק זה.